פריאר הקימה בגרמניה את ארגון "עליית הנוער" (ועד העזרה לנוער יהודי). התנדבה בלשכת העבודה של הקהילה היהודית בברלין ובאה לעזרתם של תריסר בני נוער יהודים שפוטרו מעבודתם ממניעים אנטישמיים. היא הבינה כי הפתרון למצוקת הנוער היהודי הוא הציונות ועבודת האדמה.

1941

במרס 1941 יצאה פריאר עם בִתה מגרמניה והגיעה לארץ ישראל. היא דרשה מהנרייטה סאלד, מקימת ארגון "הדסה" ומי שניהלה את עליית הנוער מטעם הסוכנות היהודית, להשיג כ-30 סרטיפיקטים ולהביא את הנערים הנותרים לארץ. 
חיכוך זה הוביל להדחתה של פריאר מהארגון ומשקעים נותרו בינה לבין סאלד.

בארץ הקימה פריאר את "המפעל להכשרת ילדי ישראל" כמסגרת חינוכית לילדים שהוצאו מבתי הוריהם. בדומה לרעיון של עליית הנוער קיבלו ילדים אלו חינוך חקלאי ועברו להתגורר במשקים ברחבי הארץ, בעיקר בקיבוצים. בכך הנציחה פריאר את שמה כאות מופת לאשת חינוך ציונית.