אחד היישובים הראשונים שהקימו בארץ ישראל יהודים יוצאי גרמניה, בראשית שנות ה-30 של המאה ה-20. נהריה הייתה ניסיון לצורת התיישבות שונה מאלה שהיו מקובלות עד אז, כגון קיבוץ או מושב. בשנת 1934 התאפשר לקנות מהבעלים הערבי שטח של 2,400 דונמים מצפון לעכו, ליד שפך נחל מפשוח, אשר שמו הוסב לימים לנחל געתון. הקונים היו ארבעה אנשים פרטיים: המהנדס יוסף לוי, היינריך כהן, בנקאי מתל אביב, האגרונום ד"ר זליג אויגן סוסקין והגברת פאולינה ונגרובר-זלקינד, אשר ייצגה שתי משפחות אמידות בארץ ישראל. ארבעת הרוכשים הקימו את החברה "נהריה משקים זעירים", וליישוב החדש קראו "נהריה", שכן בזוכרם את ערי הנהר האירופיות ממחוזות ילדותם, ראו גם בגעתון נהר. ייתכן שבבחירת השם הושפעו גם משמו של הכפר הערבי הסמוך, אֶ-נַּהַר. את המודל החקלאי להקמת היישוב נהריה הגה אחד מרוכשי השטח, האגרונום ד"ר זליג אויגן סוסקין. סוסקין, יליד רוסיה, למד חקלאות ופילוסופיה בגרמניה. משנת 1903 הוא נמנה עם מנהיגיה הבולטים של התנועה הציונית. באחד ממסעותיו הרבים הוא גילה יישוב קטן בדרום ספרד ששמו היה מונטה אלגאידה (Monte Algaida). סוסקין האמין כי המודל הספרדי של מונטה אל-גאידה הוא המפתח להתיישבות בארץ ישראל. לתגליתו קרא "התיישבות אינטנסיבית על חלקת אדמה קטנה תחת ניהול פרטי". התוכנית הציעה משקים בגודל של 5, 7 או 9 דונמים, פיתוח תשתיות (מים, חשמל וכבישים), מחסני כלים ובעלי חיים, לולים ואגודה חקלאית של המתיישבים. כן הציעה התוכנית הקמת צוותים מקצועיים שידריכו את העולים החדשים (שהיו באירופה דוקטורים ופרופסורים) בענייני נטיעת עצים, תכנון בתים, גידול ירקות וגידול עופות. חנה דויטש הגיעה עם בעלה ולטר והזוג רות ויעקב פאוקר כחלוצים ראשונים לנהריה. כאשר הגיעו לצריף המגורים שלהם, התקרה עדיין לא הייתה מוכנה. דומה היה מצבו של הזוג פאוקר. הם התיישבו באתר ב-10 בפברואר 1935, וכך נקבע תאריך זה לתאריך הרשמי לייסוד נהריה. באותה שנה הגיע מגרמניה לנהריה הרב שלמה רילף, לימים מנהל בית הספר על שם חיים ויצמן בעיר.70 אחוז מההון שהשקיעו עולי מרכז אירופה בתעשייה הופנה לארבעה ענפים עיקריים: מתכת, מזון, טקסטיל ונייר. תרומתם ניכרה בהקמת בתי חרושת ובפיתוח מגוון מוצרים ושיטות ייצור בתחומים אלה, וגם בתחומי תעשייה אחרים: חומרי ניקוי, תעשיות כימיות, אופטיקה, מוצרי חשמל ועוד.
לא כל המפעלים שייסדו עולי מרכז אירופה שרדו במשך השנים. חלקם נתקלו בקשיי מימון והושפעו גם משינויים פוליטיים מקומיים וגלובליים. ואולם המפעלים הקיימים עד היום הם חלק נכבד מכלכלת מדינת ישראל.