קבוצה חשובה באוסף האמנות של מוזיאון הכט היא עבודות של ציירים יהודיים מאסכולת פריס. 'אסכולת פריס' הוא מונח המבחין בין האמנים המקומיים הצרפתים הידועים בשל כולל האסכולה הצרפתית, לבין האמנים הזרים שחיו ויצרו בפריס בשלושת העשורים הראשונים של המאה העשרים. אמנים אלה נמשכו לבירת האמנות של התקופה כדי ללמוד בה ולחוות את אורח החיים המקומי שהזין את האמנות הצרפתית הגדולה. רבים מאמנים אלה היו יהודים, ומתוכם רבים באו ממזרח אירופה. אמני אסכולת פריס הושפעו במידה ניכרת מהזרמים האמנותיים הרווחים באותה תקופה כמו הפוביזם, הקוביזם והסוריאליזם, אך שלא כעמיתיהם הצרפתים, הם היו משוחררים יותר מכבלי מסורות באמנות, דבר שהקל עליהם לפתח סגנונות בעלי חותם אישי בולט. יחד עם זאת, תכונה משותפת האופיינית לרוב אמני אסכולת פריס היא דבקותם באקספרסיביות, בביטוי של נושאים רגשיים ושל אווירה או ראייה סובייקטיבית.
נולד בסמילוביצ'י, ליד סמולנסק ב־1894 – נפטר בפריס ב־1943
זר גלדיולות אדומות, 1919, שמן על בדחיים סוטין, צייר צרפתי ממוצא יהודי, גדל במשפחה ענייה מאוד. בגיל 13 ברח מהבית למינסק ושם לקח כמה שיעורים ברישום. ב־1910 נסע ללמוד בוילנא ולפרנסתו עבד בחנות צילום. ב־1913, הודות לתמיכתו של פטרון, נסע לפריס והחל ללמוד אצל פרננד קורמון ב"אקול דה בוזאר". סוטין התיידד עם אמדאו מודיליאני שהציגו בפני סוחר האמנות לאופולד זבורובסקי, והלה מימן לסוטין שהייה של שלוש שנים בסרה שבפרובנס (1921־1919).
נולד בפריס ב־1796 – נפטר בפריס ב־1875
אגמים בוויל דה אבריי, שמן על נייר מונח על בדז'אן־בטיסט קמיי קורו, אמן ציורי נוף צרפתי מהמאה התשע־עשרה, למד אצל ז'אן־ויקטור ברטין ב"אקול דה בוזאר" בפריס. ואולם, המורה החשוב ביותר שהיה לו הוא הטבע עצמו, במיוחד האיל–דה–פראנס וסביבות פריס. כשביקר באיטליה בסוף שנות העשרים גילה את אפקט האור החזק והבהיר, אך משחזר לצרפת שב לצייר את השחר והשקיעה של איל–דה–פראנס.
נולד בליבורנו ב־1884 – נפטר בפריס ב־1920
דיוקן של מוד אברנט, 1908 שמן על בד מצויר בצידו האחורי של עירום עם כובעמודיליאני נולד בליבורנו שבאיטליה למשפחה יהודית ספרדית דלת אמצעים אך בעלת מסורת תרבותית עשירה. הוא הגיע לפריס בגיל 22 לאחר שמונה שנים של הכשרה אקדמית באמנות, היה חדור הערכה רבה לגדולי האמנות של המאות שעברו, והתעניין מאוד בספרות ובמיוחד בשירה.
נולד בסט. תומס באיים הקריביים ב־1830 – נפטר בפריס ב־1903
עגלה עם עצים, 1863, שמן על בדפיסארו, אמן צרפתי גדול ממוצא יהודי, נשלח כאיש צעיר ללמוד עסקים בפריס, אבל התעניין יותר באמנות וב־1855 החל את לימודיו ב"אקדמי סוויס" בפריס ושם הכיר את קלוד מונה. פיסארו למד גם אצל קמיי קורו, שהשפיע עליו מאוד. ב־1870 ביקר בלונדון ושם פגש לראשונה את פול דוראנד־רואל, שתמך מאוחר יותר באימפרסיוניסטים ואף נעשה פטרונו ומכר עבורו את ציוריו.
נולד בפריס ב־1832 – נפטר בפריס ב־1883
ראש של אישה זקנה או אישה עם כיסוי ראש לבן, 1856 , שמן על בדאדואר מאנה, אחד האמנים הצרפתים החשובים ביותר במאה התשע־עשרה, למד שש שנים ב"אקול דה בוזאר" בסטודיו של תומס קוטור, וסיים את לימודיו ב־1856. הוא העריץ את ציירי המופת מהמאות הקודמות ובעת ובעונה אחת אהב מאוד את החיים המודרניים. בהדרגה חדרו אסתטיקה מודרנית וטכניקות גסות יותר לעבודתו, והוא המיר את ההדרגה הטונלית של המסורת האקדמית בניגודיות צבעונית רבת חיוניות. האימפרסיוניסטים העריצו את יכולתו לשחרר את עצמו ממוסכמות ספרותיות ומקביעות מוסריות וכן את הצבעוניות העזה של ציוריו.
נולד בפריס ב־1863 – נפטר בפיניסטר ב־1927
טבע דומם עם קדרת מרק, 1900, שמן על בדסרוזיה, אמן צרפתי ותיאורטיקן אמנות, למד באקדמיה "ז'וליין" בפריס. ב־1888 שהה בפונט־אוון שם הכיר את גוגן. כשחזר לפריס ייסד את קבוצת הנבי, ששילבה אסתטיקה סימבוליסטית, קווים מתפתלים, דוגמת האר נובו, וצבעוניות אימפרסיוניסטית. בשל הנטייה לעסוק בתיאוריה, היה סרוזיה מודע לגישתו למבנה הציורי יותר מחבריו לקבוצה. מבחינתו הייתה האמנות קידוש של הטבע, ומישור התמונה היה "ביסודו משטח מצופה בצבעים המאורגנים בסדר מסוים". הוא היה נושא דברה של האסתטיקה הסימבוליסטית והמייצג העקבי ביותר שלה.