סיפורו של העוגב העתיק

ב־1992 בקירוב, כשנה לפני פטירתו של ד"ר ראובן הכט, הציע גדעון שמיר (מוסיקאי ובונה עוגבים) לממן בנייתו של עוגב חלילים גדול וייחודי, שיורכב מחלקי עוגבים עתיקים, אשר פורקו לפני שנים ואוחסנו במרתפי הכנסייה הפרנציסקנית בעיר העתיקה בירושלים. התלהבותו של ד"ר הכט הובילה לראשית תהליך ארוך של בחירת החומר, תכנון ועיצוב הכלי ולבסוף לבנייתו שהסתיימה, באדיבות הנהלת קרן הכט, בשנת 1999. ד"ר הכט זכה לראות דגם של העוגב, וכן קיבל תדריך מפורט לגבי מרכיביו המוסיקליים הייחודיים של הכלי, אך בניית העוגב נמשכה למעלה משש שנים, ולכן הוא לא הספיק להאזין לצליליו.

העוגב העתיק, אשר הותקן באודיטוריום מוזיאון הכט, משולב בקונצרטים, בפסטיבלים למוסיקה ולעיתים אף בכנסים ובימי עיון. בעשרים השנים האחרונות נבנו בארץ כמה עוגבים חדשים, אך העוגב שבאודיטוריום המוזיאון הינו אחד מהגדולים שביניהם.

מאפייני העוגב

ב־1992 בקירוב, כשנה לפני פטירתו של ד"ר ראובן הכט, הציע גדעון שמיר (מוסיקאי ובונה עוגבים) לממן בנייתו של עוגב חלילים גדול וייחודי, שיורכב מחלקי עוגבים עתיקים, אשר פוראורך חזית העוגב כשבעה וחצי מטרים וגובהה כחמישה מטרים. המשקל הכולל של העוגב הינו כשמונה טונות. לעוגב 1706 חלילים, שאורכם בין שלושה מטרים לסנטימטרים ספורים.
בעשרים השנים האחרונות נבנו בכנסיות בארץ כמה עוגבים חדשים, אך רק שלושה מהם הינם גדולים, במקצת, מן העוגב שבאודיטוריום מוזיאון הכט.
לעוגב החלילים שבאודיטוריום מוזיאון הכט 33 מערכות צליל (רגיסטרים). אלה נשלטות על־ידי שתי מקלדות, לנגינה בידיים (מנואלים), ועל־ידי מקלדת דוושות, לנגינה ברגליים (פדלים). מנעד המנואלים כולל 58 צלילים ומנעד הפדלים כולל 32 צלילים. החומר הצלילי המרכיב את העוגב, הינו בעל ערך היסטורי־מוסיקלי רב מכיוון שטורי החלילים היו במקור שייכים לעוגבים עתיקים.קו לפני שנים ואוחסנו במרתפי הכנסייה הפרנציסקנית בעיר העתיקה בירושלים. התלהבותו של ד"ר הכט הובילה לראשית תהליך ארוך של בחירת החומר, תכנון ועיצוב הכלי ולבסוף לבנייתו שהסתיימה, באדיבות הנהלת קרן הכט, בשנת 1999. ד"ר הכט זכה לראות דגם של העוגב, וכן קיבל תדריך מפורט לגבי מרכיביו המוסיקליים הייחודיים של הכלי, אך בניית העוגב נמשכה למעלה משש שנים, ולכן הוא לא הספיק להאזין לצליליו.


העוגב העתיק, אשר הותקן באודיטוריום מוזיאון הכט, משולב בקונצרטים, בפסטיבלים למוסיקה ולעיתים אף בכנסים ובימי עיון. בעשרים השנים האחרונות נבנו בארץ כמה עוגבים חדשים, אך העוגב שבאודיטוריום המוזיאון הינו אחד מהגדולים שביניהם.

העוגב מייצג שלוש אסכולות של אמנות בניית עוגבים, המרכיבות את שלוש החטיבות של העוגב:

המקלדת הראשונה

בנויה סביב החטיבה הראשית של עוגב אנגלי משובח, אשר נבנה ב־1904 עבור קתדרלת סנט ג'ורג' בירושלים. מן העוגב האנגלי השתמרו הדוכן המקורי ושבעה טורים מקוריים של חלילים שעמדו עליו. אלה שובצו במקלדת הראשונה, בתוספת של שלושה רגיסטרים: חצוצרה (מעוגב איטלקי עתיק), חלילי בס עמוק (מעוגב גרמני עתיק) ומקסטורה (חדשה מהולנד).

המקלדת העליונה

שייכת לחטיבה המשלימה, המבוססת על דוכן חלילים מקורי מונציה משנת 1868, והיא נושאת את חתימת בונה העוגב הידוע בצאני. באגף זה נותרו חלילים בודדים בלבד, והיה צורך לשחזר מחדש את כל טורי החלילים בכדי שיתאימו למסורת ולסגנון הונציאניים. החברה הנודעת לבניית עוגבים "רופאטי" סיפקה את המידע הדרוש להשלמתם ואף בנתה את הרגיסטרים לפי המתכון הונציאני.

אגף הפדלים

החטיבה השלישית, משרת את שתי החטיבות של המקלדות ולכן חייב להתאים לשני סגנונות. מסיבה זו הוא עשיר במיוחד במגוון צליליו. ראוי לציין, שמלבד תפקידו של הפדל בליווי, יש לו תפקידים עצמאיים ואף סולניים.

מערכת ההנשפה

בנויה בסגנון הישן של ריאות קיבול גדולות (בדומה לסרעפת של זמר טוב). אלה מגיבות לשינוי נפח בצורה גמישה ורכה, ואין בהן את הנוקשות של הצליל התוקפני, המאפיינת את מרבית העוגבים החדשים.

המנגנון

המקשר בין אצבעות הנגן לבין החלילים הינו מכאני ישיר, מלבד כמה חלילי בס גדולים באגפים ובחזית העוגב.

חזית העוגב

עוצבה בתיאום ובשיתוף בין בונה העוגב לבין אדריכל האודיטוריום, ויועץ האקוסטיקה. גם כאן נעשה שימוש בחומר עתיק מקורי בתוספת השלמות ושחזורים.