גרשון קניספל, רישום בדיו שחורה

דפוסי יצירה
אוצרת: בתיה דונר
פתיחה: יוני 2017

כבר בשנות ה-50 של המאה העשרים ביקש גרשון קניספל להישיר מבט אל הטריטוריה שבה נוגע האישי בקולקטיבי ולחשוף בה סדקים, אזורי מצוקה שבהם נדחק הפרט לשוליים. אופן התבוננות זה, המבקש לגלות את מה שהוצפן במהלך מימושן של אידאולוגיות ובדרכי פעולתם של מנגנונים פוליטיים, מאפיין את יצירתו לאורך כל שנותיה ובכל מדיום אמנותי שבו בחר לשלוח ידו.

קניספל הוא אמן מחויב לרעיון ולפעולה. יצירתו מבקשת לשקף עמדה מוסרית ולחדור מבעד למסך של קלישאות, כדי להסב את המבט אל פניה של החברה ואל הפרט הנושא בהשלכותיהם של מהלכים קולקטיביים. במסלול שהחל בשנות ה-50 במבט מקומי וסינכרוני, הוסב למבט אוניברסלי במהלך שהותו באירופה והתגבש לדרך התבוננות דיאכרונית כשהתגורר בברזיל, ביקש קניספל להתיך היסטוריה וטריטוריה ליחידת משמעות אחת.

בתערוכה מוצגות עבודות על נייר, רובן הדפסים – חלקן נוצרו כעבודות אוטונומיות, חלקן הן איורים ליצירותיהם של סופרים ומשוררים ורובן נושאות זיקה לעבודות בסוגי מדיה אחרים – אם כמתוות הכנה לציורי קיר, לתבליטים ולפסלים או כפיתוח דיאלקטי ליצירות בתחומים מגוונים.

באנתולוגיה ש י ר י  ד ו ר, שהגיש בסיום לימודיו בבצלאל (1954), הציג קניספל "שירים מצוירים", הדפסי אבן המקיימים דיאלוג באמצעים של רישום וקליגרפיה עם מבחר שירי מחאה. השירים, שבחר כנקודת מוצא ליצירתו, לוקטו בסיוע מבט מפוכח שנעדר כל סימן לאידאליזציה, ואכן היו, כפי שכתב מרדכי ארדון, מורהו של קניספל ומנהל בצלאל, "גרעיני אדמתו" של האמן. 

קו רישום חופשי, אינטואיטיבי ומתפרץ מאפיין את אלבום ההדפסים  ל א ו ר ך   ה ד ר ך,  שיצר האמן ב-1956 לשירי אלכסנדר פן. ברישומי האלבום  אפשר להבחין בלידתם של שני מוטיבים איקונוגרפיים שיילכו ויתפתחו ביצירתו של קניספל: דימוי ההמון כמהות קולקטיבית וכקרבן – המעמעם את ההבחנה בנסיבות הסבל והדיכוי – ודימויו של קטוע הרגל, ששב והופיע כעבור שנים ביצירה המונומנטלית א ר ב ע ת  ק ר ו נ ו ת  ה ה י ש ר ד ות, שיצר קניספל באולם האירועים של ארגון "תן יד" בסאו פאולו (2013-2009). 

על הרישומים שיצר קניספל לפואמה מ ס ע  צ ל ב  ש ל  י ל ד י ם של ברטולט ברכט כתב ווילם סנדברג ב-1966: "אשו של ברכט / בוערת היום / זוהרת כאן / מאירה בשחור / על פני השלג / אנושית ונוקבת / מציירת את אור-צל המלה / חדה ועם זאת מעוגלת / שנונה גם חכמה  / מַתרה / את זאת ניסה גרשון קניספל לעצב בספר זה / - ואת התהום".

נוכחות ממד הזיכרון ההיסטורי הלכה והתעצמה ביצירתו של האמן לאחר מפגש עם סופר השואה ק. צטניק ב-1966. מפגש זה היה לציון דרך שממנו ואילך החל ייצוג האסון והעוול למלא תפקיד חשוב ביצירה ובמובן מסוים הייתה השואה לסוג של מסנן ערכי, שמבעדו בחר קניספל להתבונן בסביבתו, כך בציוריו המונומנטליים וביצירות התלת-ממדיות, שיצר במרחב הציבורי, וכך גם בסדרת ההדפסים שיצר בשיתוף פעולה עם האדריכל הנודע אוסקר נימאייר.