נולד בפריס ב־1796 – נפטר בפריס ב־1875

אגמים בוויל דה אבריי, שמן על נייר מונח על בדז'אן־בטיסט קמיי קורו, אמן ציורי נוף צרפתי מהמאה התשע־עשרה, למד אצל ז'אן־ויקטור ברטין ב"אקול דה בוזאר" בפריס. ואולם, המורה החשוב ביותר שהיה לו הוא הטבע עצמו, במיוחד האיל–דה–פראנס וסביבות פריס. כשביקר באיטליה בסוף שנות העשרים גילה את אפקט האור החזק והבהיר, אך משחזר לצרפת שב לצייר את השחר והשקיעה של איל–דה–פראנס.

קורו כתב ביומנו על העקרונות המנחים אותו בעבודתו, ומשם לקוח המשפט הבא: "...השאר את מראה המסה, הכוליות, שצדה את עינך, ולעולם אל תאבד את ההתרשמות הראשונה שצבטה את לבך". כדי לשמור על מרקם אחיד, נהג קורו להוסיף לכל צבע מעט לבן; אפילו לשחור. מעברים עדינים של אפורים, שהונחו על הבד בארוח קצבי, הקנו לעבודותיו איכויות מוסיקליות. ציירים צעירים ומבקרי אמנות רחשו אהדה רבה לקורו. האימפרסיוניסטים הושפעו ממנו מאוד, והוא, משנעשה חבר בצוות השיפוט של הסלון, תמך בציור שלהם.

נגן החליל מתחת לעצים, 1870 בקירוב, שמן על בד

שביל ביער, שמן על בד