אמנות יהודית הוא מונח כללי המתייחס לעבודות שנוצרו על-ידי אמנים יהודים אשר מתארות נושאים הלקוחים מן התנ"ך או מחיי היהודיים. יש המחילים מושג זה על כל אמנות שנוצרה על-ידי יהודים. באופן מסורתי נתנו יהודים ביטוי לכמיהתם ליופי ולאמנות בכלי קודש מעוטרים, ספרים מאוירים, מצבות מגולפות, חותמות ותכשיטים. לפי הסברה המקובלת, בחברה היהודית, נחשבו הציור והפיסול כהפרה של הדיבר השני: 'לא תעשה לך פסל וכל תמונה אשר בשמים מעל ואשר בארץ מתחת ואשר במים מתחת לארץ' (שמות כ: ד). בנוסף, במשך מאות שנים לא יכלו יהודים להשתלב בעשייה האמנותית הרווחת בארצות אירופה משום שזו הייתה דתית, כנסייתית מעיקרה. הדבר השתנה בתקופת ההשכלה והאמנסיפציה בשלהי המאה השמונה-עשרה, תחילה בגרמניה ובמערב אירופה ומאוחר יותר, רק בשנות השישים של המאה התשע-עשרה, גם במזרח אירופה. אז נפתחו האקדמיות לאמנות בפני יהודים, ובמקביל נוצר קהל שוחרי אמנות יהודים ופטרונים בני המעמד הבינוני והעליון.

בקבוצה זו כלולות כמה עבודות של הצייר היהודי-הולנדי יוסף ישראלס, שנחשב לאחד ממייסדיה של אסכולת האג. שאר העבודות באוסף הכט, המייצגות אמנות יהודית, צוירו בידי אמנים יהודים ממצוא גרמני ומזרח אירופאי. כמה מאמנים אלה, כמו הרמן שטרוק, יעקב שטיינהרט ויוסף בודקו עלו לארץ ולקחו חלק בתהליך התגבשותה של האמנות הישראלית.