משקולות אבן מיהודה, התקופה הישראלית (הברזל) המאוחרת

בימי קדם יוחדה מדידת הכמות באמצעות שקילה למתכות יקרות, כסף וזהב, ששימשו אמצעי תשלום קודם להמצאת המטבעות, וכן לשקילתם של מוצרים מיוחדים כגון תבלינים ותרופות. באוסף המוזיאון משקולות עשויות אבן, ברונזה, עופרת או זכוכית, שהשתייכו למערכות שקילה שונות שהיו נהוגות בארצות המזרח הקדום למן התקופה הכנענית ועד שלהי התקופה הביזנטית.

למשקולות צורות מגוונות ובהן בולטת קבוצת המשקולות בדמות בעלי־חיים העשויות ברונזה או המטיט.

עוד קבוצה גדולה וחשובה באוסף היא קבוצת משקולות אבן מיהודה משלהי ימי בית ראשון (מאות ח'־ו' לפסה"נ). המשקולות בצורת כיפה והן נושאות אותו סימון, שלדעת החוקרים זוהי חרפושית מסוגננת המתארת את סמלה של ממלכת יהודה. אלו הן יחידות ה'שקל' (1 שקל = 11.3 גרם) שנקבעו על בסיס 4: 2, 4, 8, 16, 24, 40. יחידות המשקל נקבעו על בסיס זה כנראה כדי להתאים למערכת השקילה שהייתה נהוגה במצרים, שעמה היו ליהודה קשרי מסחר בפרק זמן זה. בהעדר ספרות ביהודה, סומנו הסימונים על המשקולות בכתב המצרי ההיראטי.

יחידות משקל אחרות היו 'בקע', 'נצף', ו'פים', שמות המייצגים את ערך היחידות ומופיעים על המשקולות בכתב העברי הקדום. יש סבורים שמשקולות אלה מייצגות מערכות שקילה שונות שהיו בשימוש ביהודה, ויש הרואים בהן מערכת שקילה אחידה המבוססת על השקל ומרכיביה הם שקל, נצף, פים, בקע וגרה. 

מערכת שקילה זו, שראשיתה במאה הח' לפסה"נ, יצאה משימוש בשנת 586 לפסה"נ עם חורבן בית ראשון ואובדן עצמאות יהודה, ואת מקומה תפסה מערכת השקילה הבבלית־פרסית.

משקולות בדמות בעלי-חיים עשויות מברונזה והמטיט, אלף שני-ראשון לפסה"נ