ידית נר שמן מברונזה בדמות עלה גפן, מאות א' לפסה"נ - מאה א' לסה"נ
שבעת צמחי השדה והכרם שנשתבחה בהם ארץ־ישראל מפורטים בספר דברים (ח:8): "ארץ חטה ושעורה, וגפן ותאנה ורימון, ארץ זית שמן ודבש".
בזמן שבית המקדש היה קיים, היו מביאים פירות שהבשילו משבעת המינים.שבעת המינים: חיטה, שעורה, גפן, תאנה, רימון, זית ותמרים שימשו לעתים קרובות כמוטיבים בעיטור בתי כנסת וחפצי יום־יום באמנות היהודית הקדומה. הם מופיעים על מטבעות, חותמות, טבעות, נרות, תכשיטים, כלי זכוכית ועוד.
גפן
ארץ־ישראל הייתה ידועה מאז ומתמיד בכרמיה ובתוצרתם. הגפן סימלה את פוריות הארץ ועם ישראל נמשל לגפן שניטע על־ידי האל. הגפן, האשכול, העלים והקנוקנות היו שכיחים כדגמי עיטור. הענבים שסימלו שמחה וחיי נצח, עיטרו את מטבעות החשמונאים ובר־כוכבא, וכן עוטרו המטבעות במנורות שמן. העיטורים נועדו להזכיר את בית המקדש, שבו ניצבה גפן עשויה זהב, שהתקין הורדוס בפתח קודש הקדשים. דגם הגפן מופיע בעיטורי בתי כנסת קדומים, על ארונות קבורה ועוד.
כלי דמוי רימון בעל מסננת וחדק, התקופה הישראלית (הברזל) המאוחרת
רימון
פרי הרימון הגדוש בעסיס ומרובה בגרעינים היה סמל מקובל לפריון האדם, החי והצומח, משום כך עוצבו כלי פולחן, כגון כדים, תליונים ושרביטים בדמות פרי הרימון. כך למשל עיטורים בצורת רימון קישטו את שולי בגדו של הכוהן הגדול, ורימוני נחושת עיטרו את יכין ובועז – העמודים שניצבו בחזית המקדש.
אבן גיר מעוטרת בעלי תאנה, בית הכנסת בכפר נחום, מאות ד'־ו' לסה"נתאנה
במקורות היהודיים משמשת התאנה חלק מדימוי המתאר חיי שלווה ושקט: "וישבו איש תחת גפנו ותחת תאנתו ואין מחריד" (מיכה ד: 4). במקרא קושרים משלים ודימויים רבים את התאנה עם עם ישראל, ופרותיה הם אחד הפרות המייצגים את תנובת הארץ. בעקבות המסורת היהודית המזהה את עץ הדעת עם התאנה, היא אף נקשרת לתורה.
חרס מעוטר בזר ענפי זית (בשורה הראשונה), בזמורות גפן (בשורה האמצעית), ובענף עץ רימון (בשורה התחתונה) תקופת המשנה (התקופה הרומית המאוחרת)
זית
הזית ירוק־העד, הקשור קשר אמיץ עם ארץ־ישראל שהיא בית גידולו המקורי, היה משל ליופי, פוריות וחוסן וסימל את השלום והתקווה, החכמה והאושר. הוא נזכר במקורות היהודיים פעמים רבות והיה מוצר ייצוא ראשון במעלה של ארץ־ישראל. פריו ושמנו שימשו בדרכים רבות ושונות את תושבי הארץ לאורך דורות.
בקבוק זכוכית דמוי פרי התמר, מאות ב'-ג' לסה"נתמר
התמר, מעצי הפרי הקדומים ביותר בארץ־ישראל, היה מרכזי בכלכלת תושבי האזור. ענפי התמר מסמלים את תנובת הארץ השופעת, אך גם את נדודי עם ישראל במדבר, מכוח העובדה שהלולב נמנה עם ארבעת המינים המשמשים בחג הסוכות. פיתוחים בדמות מקלעות של ענפי תמר נמנו עם עיטורי הכתלים במקדש שלמה. התמר שימש השראה לעיצוב כותרת עמוד בתקופה הישראלית (הברזל) המאוחרת הנקראת 'כותרת התימורה', שעיטרה ארמונות ומבני ציבור.
גמה גנוסטית מאבן ציפחה, המתארת אדם קוצר שיבולים, תקופת התלמוד (התקופה הביזנטית)חיטה ושעורה
בימי קדם שימש הדגן מרכיב עקרי בתזונת האדם. עובדה זו נוסף על התופעה של נביטת זרעי הדגן היבשים באדמה, עשתה אותו לסמל של שפע חקלאי ותחייה. העיטורים בדגם השיבולים היו שכיחים באמנות היהודית בתקופה של מלחמות היהודים ברומאים והם ביטאו תקווה לתחייה לאומית.