העיר העברית הראשונה שאליה הגיעו יהודים רבים יוצאי מרכז אירופה. הם השפיעו על הצביון העירוני בבניית בתי הבאוהאוס. עולים אלה פתחו בעיר בתי קפה, עסקים למיניהם ובנקים, ובכך תרמו לצביון הבורגני של העיר.
בתי הקפה
מקום מפגש ובילוי שבו נהגו להיפגש יהודים יוצאי מרכז אירופה; בית הקפה שימש הד לבילוי האירופי – לתרבות, לשפה, לאוכל.
בשנות ה-30 וה-40 של המאה ה-20 הוקמו בערים הגדולות בארץ ישראל (תל אביב, ירושלים וחיפה) בתי קפה רבים ביוזמת עולי מרכז אירופה. בצפון החדש של תל אביב לבדו הוקמו בשנים אלה כ-20 בתי קפה ביוזמת עולים אלה.
רבים מבעלי בתי הקפה עסקו בענף זה בארצות מוצאם. הם העסיקו אדריכלים ומעצבים מנוסים, אף הם עולים ממרכז אירופה, ואלה עיצבו את בתי הקפה בסגנון אירופי מודרני שלא היה מוכר בארץ עד אז, ובכך חוללו מהפכה של ממש בענף.
הישיבה על המדרכה הייתה מאז חלק מהנוף העירוני. בתי הקפה שימשו למפגשים חברתיים ועסקיים, אכילת ארוחות קלות, דפדוף במגזינים, האזנה למוסיקה, נשפי ריקודים ומשחקי קלפים. בבתי קפה אלה היה אפשר להתענג על תות שדה בקצפת, שטרודל תפוחי עץ ועוגות גבינה.
השפה השגורה בפיהם של המארחים והאורחים הייתה גרמנית. השלטים, מודעות הפרסום והתפריטים הוצגו בעברית ובגרמנית. ענף המלצרות התמקצע בהדרגה ורמת השירות עלתה מאוד.
עם בתי הקפה הידועים נמנו: "עטרה" בירושלים; " שלושת הכושים", "נגה", "עטרה" ו"רפאל" בתל אביב, "קפה ריץ" ו"מרתף בלפור" בחיפה, והיו עוד רבים אחרים.