העלייה החמישית הטביעה את חותמה על כל תחומי החיים של היישוב בארץ ישראל, אך נראה כי השפעתה בתחום האדריכלות היא הניכרת ביותר לעין. כמאה אדריכלים יוצאי מרכז אירופה, או מי שקיבלו שם את חינוכם המקצועי, הם שעיצבו את פני האדריכלות ביישוב היהודי, שהלך והתרחב בשנות השלושים והארבעים של המאה ה-20.
הידע והסטנדרטים שאפיינו את עבודתם והסגנון המודרני החדש שדגל בפונקציונליות, רציונליות והיעדר קישוטיות מיותרת, הפכו לקו האדריכלי השולט בארץ עשורים רבים. האדריכלים ביקשו להשתחרר מכבלי העבר, ובכך הניחו את אבני היסוד למראה האדריכלי של מדינת ישראל שהושפע מתנועת ה"באוהאוס".
האדריכלים העולים השתמשו בחומרי בנייה מקומיים בשילוב טכנולוגיות בנייה מתקדמות, תוך כדי חיפוש פתרונות לתנאים האקלימיים, הטופוגרפיים, הכלכליים והביטחוניים בארץ. הם היו חלוצים בתחום תכנון ערים ויישובים, ותרמו לצמיחת ערים וגושי התיישבות מרכזיים. השפעתם ניכרת בכל היבטי התכנון: מתכנון ערים חדשות והרחבת ערים קיימות, דרך התוויית תוכניות ליישובים חקלאיים, ועד תכנון מבני ציבור בערים ובקיבוצים. הם האחראים לעיצוב חזותם של מוסדות השלטון המרכזיים, מוסדות להשכלה גבוהה, בתי החולים הגדולים, מוזיאונים ורשתות מפורסמות של בתי מלון. חותמם ניכר בערים חדשות, רובעי מגורים, בנייני דירות ובתים פרטיים.

עפ"י מחקרה של פרופ' מירה ורהפטיג .