בנעוריו הצטרף בן חורין לתנועה הקומוניסטית הגרמנית בעיר הולדתו, ועם עליית היטלר לשלטון ברח מגרמניה לאיטליה, שם הצטרף לתנועת "החלוץ".

1936

במסגרת התנועה עלה לארץ ישראל ביולי 1936 והיה ממקימי קיבוץ הזורע.
בן חורין התגייס לפלמ"ח ולקח חלק בפעילות פלוגות הלילה המיוחדות בהנהגתו של אורד צ'רלס וינגייט. במסגרת תפקידו התיידד עם שמעון אבידן (זיגברט קוך), חבר קיבוץ עין השופט, ועם יצחק שדה, מקים הפלמ"ח.
עם פרוץ מלחמת העולם השנייה מונה בן חורין להיות סגנו של אבידן כמפקד המחלקה הגרמנית בפלמ"ח. מחלקה זו הוקמה בעזרת הבריטים כארגון גרילה חשאי של דוברי גרמנית, למקרה שארץ ישראל תיכבש בידי צבאו של ארווין רומל שיגיע ממצרים.

בן חורין הגיע למחנה מטהאוזן שבאוסטריה ימים ספורים לאחר שחרורו וניהל את העברת ניצולי מחנה התופת למחנה בזלצבורג שבאוסטריה, ומשם לנמלים באיטליה, שם עלו על אוניות מעפילים.

לאחר מלחמת העצמאות שב בן חורין לקיבוץ הזורע, אך את מיטב זמנו השקיע כקצין מילואים בצה"ל. בשנות ה-60 הוא ניהל בקיבוץ את מפעל "פלסטופיל" (לייצור יריעות פלסטיק גמישות) וכתב את האוטוביוגרפיה שלו, "בזכות אותם ימים".