התצוגה באגף מגוללת את סיפוריהם האישיים של יהודי מרכז אירופה, ה׳ייקים׳, שהגיעו לארץ ישראל בגלי העלייה השונים, בעיקר בגל העלייה החמישית (1931-1939), הן כפליטי הרדיפות באירופה והן מטעמים אידיאולוגיים.

תרומתם לבניין הארץ הייתה רבה ומכרעת, אך לצד ההצלחות הגדולות, מובאים גם סיפוריהם של מי שנאלצו לוותר על מקצועם ומעמדם החברתי בארצות מוצאם.

למרות השבר של השואה, המשיכה קהילת ה׳ייקים׳ בארץ לדבוק בשפה ובתרבות הגרמנית ובערכי ההשכלה והקדמה. כפועל יוצא משמש האגף כמרחב לבחינה עכשווית ומתמשכת המתעדכנת במערכת היחסים בין ׳כאן׳ ל׳שם׳.

המוזיאון ליהדות דוברת גרמנית הוקם לראשונה בנהרייה ב־1968, כמרכז מורשת הייקים, על ידי ישראל שילוני (הנס הרברט המרשטיין), יליד ברלין, במטרה לתעד את ההיסטוריה העשירה של הקהילה ולהציג אותה ואת עלייתה לארץ ישראל כסיפור הצלחה.

בשנת 1991 העביר התעשיין סטף ורטהיימר את המוזיאון לגן התעשייה תפן, ודאג לצורכי המוזיאון במהלך שנות פעילותו בתפן, בניהולה ובאוצרותה של רותי אופק.

בשנת 2004 נחתמה שותפות עם ארגון יוצאי מרכז אירופה. שותפות זו הוסיפה נדבך לפעילות המוזיאון בתיעוד תרומתם של הייקים לעיצוב דמותה התרבותית והחברתית של מדינת ישראל.

עם סגירת המוזיאון בתפן ב־2021 עבר האוסף לידי מוזיאון הכט, אוניברסיטת חיפה, וב־2025 נחנך האגף החדש למורשת יהדות דוברת גרמנית. לצד תיעוד העבר והמורשת, נוספה לפעילות האגף גם עשייה מחקרית ואקדמית המאפשרת יצירת קשרים עם מוסדות וארגונים בארץ ומחוצה לה.

האגף במתכונתו העכשווית מחזק את הקשר עם הדורות הבאים של קהילת הייקים הרואים בו בית ומקור לגאווה.