אוצרת התערוכה: עפרה גורי־רימון
פתיחת התערוכה: אביב 1996

פתח דבר: עפרה רימון

הצורך והיכולת למצוא מרפא לחולי ולמכאוב, קדומים כקדמות ימי האנושות ומשום כך במובנים רבים, ראשיתה של הרפואה עם ראשית התרבות האנושית. בתערוכה ‘חולי ומרפא בימי קדם’ מוצגים ממצאים, השופכים אור על תולדות הרפואה בארץ־ישראל ובארצות השכנות,

למן התקופה הכלקוליתית (האלף הרביעי לפסה”נ) ועד לשלהי התקופה הביזנטית (אמצע המאה השביעית לסה”נ). הצורך למצוא מזור לתחלואים ולמכאובים המלווים את האדם למן רגעי הלידה ועד להסתלקותו מן העולם, להרחיק את אימת המוות ולהאריך את חיי בן התמותה, הביא לפתרונות שונים. פתרונות אלה, המגוללים את תולדותיה של הרפואה, ראשיתם בתקופות הפרה־היסטוריה, כפי שמלמדים מחקרים שנעשו בעצמות אדם מתקופות אלה, והמשכם במחקר הרפואי המודרני, בן ימינו. 

לתערוכה ארבעה מוקדים, כל אחד מהם מגולל פן אחר בסיפורה של הרפואה הקדומה:

א. תחלואים ודרכי ריפוי – מקורות כתובים ושלדים של בני־אדם המתגלים בחפירות, מהווים עדות למחלות שפגעו באוכלוסיות המזרח הקדום ועל דרכי הטיפול בהן. משום כך כוללת התצוגה במוקד זה, בין השאר, צילומי רנטגן של עצמות אדם והעתקי גולגולות אדם ובהם אותות המחלות ועקבות טיפולים רפואיים, מקורות כתובים ומכשירים רפואיים. התצוגה מבליטה את הישגיה של הרפואה הקדומה, החל בניתוחי טרפאנציה, שבמהלכם נעשה קידוח בעצם הגולגולת, ניתוחים שבוצעו בהצלחה כבר בתקופת הפרה־היסטוריה, וכלה בהישגיהם המרשימים של הרופאים מבית הספר לרפואה באלכסנדריה, שביצעו בהצלחה, כבר במאה השנייה לסה”נ, ניתוח קטראקט במהלכו הוסרה עדשת העין העכורה.

ב. רפואה פולחן ומגיה – לפי ההשקפה המקראית, הן המחלה, שהיא עונש לאדם החוטא, והן המרפא נתונים בידי האל: ‘כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך כי אני ה’ רופאך’ (שמות טו 26). בקרב תרבויות המזרח הקדום רווחה ההשקפה, כי על בריאותו של האדם משפיעים כוחות על־טבעיים, וכי המרפא מצוי בידי האלים או הכוהנים, נציגיהם. מצוקתו וחרדתו של האדם החולה, הביאו ליצירתם של קמעות והשבעות, שנועדו להדביר את כוחות הרוע מחוללי המחלה, ולזרז את ישועת האל.

ג.היגיינה ורפואה – ההיגיינה, הקרויה על שמה של היגיאה, אלת הבריאות במיתולוגיה היוונית, כוונתה לשמור על בריאות האדם, ולכן ניתן לראות בה רפואה מונעת. מצוות התורה בענייני נגעים, טומאה וטהרה, וכן חוקי הכשרות, אף שהם בעלי משמעות ומגמה דתית, תרמו בעקיפין להתפתחותם של רעיונות היגייניים, כגון המלחמה במחלות מדבקות. את הכתוב בספרות הרפואית הקלאסית, המקדישה להיגיינה מקום נכבד, משלים הממצא הארכיאולוגי. אמבטיות, אסלות וחלקים של מערכות ביוב מהווים עדות למודעות הציבור לצרכים ההיגייניים בעת העתיקה, מודעות שהגיעה לשיאה בתקופה הרומית.

ד. מרקחת תרופות – מכלים מגוונים בחומר ובצורה, אשר שימשו כלי קיבול לתרופות, ומקצתם עדיין נושאים את שם התרופה שהכילו; ספרו של דיוסקורידס, מאבות הבוטניקה הרפואית, ‘על חומרי רפואה’ (De Materia Medica – פקסימילה של כתב־יד מהמאה השישית לסה”נ), ובו תיאור של שש־מאות צמחים, בעלי־חיים ומחצבים ושימושם ברפואה; מבחר מחצבים, שרפים וצמחים, מלווים במרשמים קדומים לרקיחת תרופות, כל אלה ועוד מסייעים לפתוח צוהר אל עולמו של הרופא־הרוקח בעת העתיקה. 

מכשירים רפואיים מהתקופה הרומית
(מתוך קטלוג התערוכה “חולי ומרפא בימי קדם”) עפרה גורי־רימון

תיאור מפורט של מכשירים רפואיים ניתן בספרות הרפואית הקלאסית, ובמיוחד בכתביהם של היפוקרטס (המאות החמישית־הרביעית לפסה”נ), קלזוס (המאה הראשונה לסה”נ), גלנוס (המאה השנייה לסה”נ) ופאולוס מאגינה (המאות השישית־השביעית לסה”נ). 
ממצא עשיר ומגוון של מכשירים רפואיים התגלה בחפירות פומפי והרקולניום, בחפירות בתי־חולים של הצבא הרומי ובקברי רופאים מהתקופה הרומית, שנקברו, כמקובל בתקופה ההיא, עם מכשיריהם הרפואיים. 

מתוך כשמונים קברי רופאים, רק בודדים נתגלו באזורנו: שניים בתל אום חורן שבסוריה שניים בקפריסין (באידליון ובפאפוס), ואחד באום קיס (גדרה) שבירדן. עד כה לא נתגלה בארץ קבר של רופא מהתקופה הרומית. בחפירות מצדה התגלו כלי רפואה ספורים, שהיו כנראה חלק מציודם של רופאי הצבא הרומי, או של רופא שהיה בשירות בית הורדוס. 

דומה שאת המספר המועט של קברי רופאים בדרום־מזרח האימפריה הרומית, וחסרונם בארץ־ישראל, יש לתלות לא בהעדרם של רופאים רומיים ששירתו בצבא הרומי באזורנו, אלא בחוסר וודאות וגם בחוסר מודעות לגבי האפשרות לזהות מכשירים שונים המתגלים בחפירות כמכשירים רפואיים. ועוד, כשהמכלול אינו רפואי מובהק, יש קושי להגדיר מכשירים מסוימים כמכשירים רפואיים, מכיוון שחלקם יכלו לשמש לצרכים קוסמטיים יום־יומיים בידיהם של הדיוטות. 

בניגוד לתקופה הרומית, הרי מהתקופה הביזנטית פורסם אך מספר מצומצם של מכשירים רפואיים. יש התולים זאת בירידה שחלה בפעילות הרפואית כחלק ממדיניות הכנסייה, שראתה ברפואה ביטוי לפגאניות. ואולם טענה זו אינה עולה בקנה אחד עם מבחר עשיר של כתבים רפואיים מהתקופה הביזנטית, ועם העובדה שהכנסייה היא שהניחה את היסודות למוסד בית־החולים המשרת את הציבור כולו. דומה שאת מיעוט הממצאים יש לתלות בביטול הנוהג לקבור רופאים עם מכשיריהם, שבעטיו מתגלים מכשירים כאלה שלא בהקשר רפואי ברור, דבר המקשה לעתים על זיהויים כמכשירים רפואיים. 
יש מכשירים שלא תמיד ניתן לפרשם כמכשירים ששימשו לצרכים רפואיים. כך, למשל, לשונית (ligula)או מלקחיים לתלישת שער, שהיו גם בשימוש הדיוטות. לעומת זה, יש מכשירים הניתנים לזיהוי כמכשירים רפואיים מובהקים. כך, למשל, סכין מנתחים (scalpel), מלקחיים לחסימת כלי דם, או מבחן (probe). להלן יתוארו מכשירים רפואיים שכיחים, יחד עם מינוחם המקצועי, כפי שהוא מופיע בספרות הרפואית הקלאסית. מכשירים אלה מוצגים בתערוכה: מקצתם מאוסף מוזיאון הכט, מקצתם מאוספים פרטיים שהושאלו לתערוכה ומקצתם מכשירים שנתגלו בחפירות בארץ.