דרור מעיין בעקבות מסעם ההיסטורי בנגב של א’ ה’ פלמר וצ’ פ’ טירוויט דרייק
אוצרת התערוכה: אמה מעיין-פנר
פתיחה: ינואר 2019

בשנים 1869-70 ערכו החוקרים א’ ה’ פלמר וצ’ פ’ טירוויט דרייק מסע במרחבי הנגב עבור הקרן לחקר ארץ-ישראל. האזור היה בתולי מבחינה מחקרית בעיקר בגלל הסכנות הרבות שארבו בו לנוסעים.

פלמר ודרייק הצליחו לא רק לחצות את הנגב לגמרי לבדם אלא גם לבצע סקר ארכיאולוגי, היסטורי וסביבתי מקיף שאת תוצאותיו פרסם פלמר בספרו The Desert of the Exodus (1871).

דרייק, שהיה גם צלם המשלחת, השאיר אחריו תיעוד ויזואלי מרתק וייחודי של האזור והמונומנטים הארכאולוגיים החשובים בנגב. תצלומיו, שנעשו בטכנולוגית הקולודיון הרטוב על תשלילים מזכוכית, הנם לא רק המוקדמים ביותר הידועים כיום, אלא גם היחידים במשך 30 השנים שאחריו, ועל כן הם מהווים מסמך היסטורי נדיר ובעל ערך.

כמעט 150 שנים אחרי מסעם ההיסטורי של פלמר ודרייק, פוסע האמן הישראלי דרור מעיין בעקבותיהם ומצלם את אותם האתרים: שבטה, ניצנה ועבדת. מעיין משתמש במצלמות מקוריות מהמאה ה-19 (המוקדמת ביותר מ-1875) ומכין את התשלילים מזכוכית, או הפוזיטיבים ממתכת באותה הטכנולוגיה הנדירה כיום של הקולודיון הרטוב. את התצלומים הוא מפתח מיד לאחר הצילום באתרים עצמם, באוהל חושך נייד, ממש כפי שעשו השניים במהלך מסעם.

תערוכה אמנות ייחודית זו היא מסע חוצה זמן. המסע החל בפלמר ודרייק שהותירו בידינו את העדות המצולמת המוקדמת ביותר מעיי החורבות של תושבי הנגב. המשכו בחיפוש המדעי אחר התשובה לשאלת הקריסה של החברה הביזנטית שהתרחשה במהלך המאה ה-7 לספירה וממשיכה להיות במוקד המחקר הארכאולוגי, ההיסטורי, הגאוגרפי והאקלימי כיום. מסעו של דרור מעיין, שיצא לדרך בעקבות פאלמר ודרייק והארכאולוגים של היום, מאפשר התבוננות מזווית של אמן בן זמננו על שרידי התרבות של אדוני המדבר הקדומים. בתצלומיו הוא משתמש בטכניקות הצילום המוקדמות ומשלב גישה אמנותית ואישית ייחודית המטשטשת את הגבול שבין עבר להווה, בין האמנות למחקר ובין העתיק למודרני. יצירתו זו, קושרת בדרך מקורית ונדירה בין מסעות המחקר של מגלי התרבויות של הנגב, ראשית עידן הצילום והארכאולוגיה של היום.