נתיבי שיט פניקיים, האלף הראשון לפסה"נ
הנתונים האקלימיים של הים התיכון – שהוא ים סגור, מוקף יבשות וזרוע באיים – והצרכים הכלכליים של האוכלוסיות שחיו לחופיו, הכתיבו את עונות ההפלגות ואת התגבשות נתיבי השיט. נראה שכבר בתקופות פרהיסטוריות נבנו כלי שיט שהפליגו בים הפתוח, למשל בין איי הים האגאי או שחצו את מְצָר גיברלטר.
הממצא הארכיאולוגי במזרח הים התיכון, הן ביוון והן לאורך חופי כנען ומצרים, מעיד על קשרי מסחר ימיים ענפים שהתרחבו במהלך האלף השלישי והשני לפסה"נ. העדויות הישירות על הפלגות, הן במקורות כתובים והן באיורים, מתרבות בתקופת הברונזה (הכנענית) המאוחרת, באמצע האלף השני לפסה"נ. בשלב הקדום יותר הפליגו, כנראה, כלי השיט בנתיבים קצרים יחסית, לאורך החופים המפורצים או בין איים בנתיבים שקישרו תחנות עגינה טבעיות, שמקצתן הפכו לנמלים פעילים.
בשלב מאוחר יותר, מתחילת האלף הראשון לפסה"נ, נבנו ספינות מפרש משוכללות וגדולות יותר שהיו בעלות כושר שיט למרחקים ארוכים יותר. בשל משטר הזרמים והרוחות בים התיכון הייתה הפלגה ממזרח למערב כנגד הרוחות השליטות, גם בעונה המתאימה, קשה וממושכת יותר מאשר ההפלגה בכיוון ההפוך.
הפלגות למרחקים ארוכים מיוחסות ליוונים ולפניקים כבר במאות ט' עד ז' לפסה"נ בזכות יכולתם לבנות ספינות סוחר וספינות מלחמה משוכללות ובשל עניינם בהרחבת הסחר ובהתיישבות. הפניקים היו הראשונים שהקימו רשת מושבות שקושרו בנתיבי שיט פעילים במרחב הים התיכון וכנראה אף מעבר לו. לפי המקורות היווניים הקדומים, הצידונים, כלומר הפניקים, יישבו את קאדיס בחוף האטלנטי של ספרד, בסוף האלף השני לפסה"נ. מתקופות קדומות הביא מיקומה של ארץ־ישראל להכללת נמליה במערכת המסחר של הים התיכון. בגלל קשיי ההפלגה ממזרח הים התיכון מערבה, נאלצו הימאים לבחור נתיבים קרובים לחופים, ונעזרו ברוחות יבשה־ים מקומיות. כך נוצרו שני נתיבי שיט עיקריים:
נתיב צפוני חיבר את הנמלים במזרח אגן הים התיכון עם קפריסין, דרום אסיה הקטנה, כרתים, חצי האי הפלופונסי אל הים האדריאתי, או לסיציליה וממנה למערב הים התיכון. נתיב דרומי חיבר את סוריה, פניקיה וארץ־ישראל עם חופי מצרים, לוב וצפון אפריקה עד תוניס, לאיטליה או לספרד ולמצרי גיברלטר. בנוסף היו קיימים כבר מתקופות קדומות נתיבי רוחב, שבלעדיהם אין להבין את פעילות המסחר ואת הקשרים המדיניים והתרבותיים בים התיכון בתקופות הקדומות.
נתיבי השיט ממערב הים התיכון או ממרכזו, למזרח הים התיכון, חצו מרחבי ים גדולים ולא היו מוגבלים להפלגות חופיות. בהפלגות אלו נעזרו אניות המפרש ברוחות נוחות ולכן היו ההפלגות מהירות וקלות. הרומאים פיתחו את הידע שצברו הפניקים והיוונים בבניית והפעלת ספינות והרחיבו את מערכת נתיבי הסחר באימפריה שהקימו סביב הים התיכון. החל במאה הראשונה לסה"נ רבות העדויות גם על הפלגות ישירות בין רומא לאלכסנדריה ולקיסריה שביהודה. ריבוי הממצאים החומריים וריבוי טרופות מהתקופה ההלניסטית ומהתקופה הרומית והביזנטית מעיד על הפעילות הרבה שהתנהלה בנתיבי השיט המסורתיים, ואלה הוסיפו לשמש את המעצמות ואת הציים גם בימי הביניים וגם בעידן המודרני.