יוסף ישראלס – משאת נפש (2004)

אוצר: סורין הלר

פתח דבר (מתוך קטלוג התערוכה): עפרה רימון, מנהלת ואוצרת המוזיאון

שמה של התערוכה, המוקדשת לציוריו של יוסף ישראלס, "יוסף ישראלס – משאת נפש", מחזיר אותנו כתריסר שנים לעבר, עת פנה ד"ר ראובן הכט ז"ל אל אוצר האמנות דאז וביקש לקיים במוזיאון תערוכה שתיוחד ליוסף ישראלס. גם לאחר שד"ר ראובן הכט הלך לעולמו, באפריל 1993, לא הרפתה ממני המחשבה על אודות משאלתו זו. כשנאות מר סורין הלר לאצור תערוכה המוקדשת לעבודות ישראלס במוזיאון הכט, שמחתי – סוף־סוף יעלה בידינו להגשים את משאלתו של מייסד המוזיאון.
בשנים שחלפו ליוותה אותי התחושה שבקשתו של ראובן הכט לא הייתה בקשה סתם, כי אם משאת נפש. ואכן בשיחה עם הגב' רבקה ויס־בלוק, שמאמרה מופיע בקטלוג הנוכחי, הובהר לי שיש דברים בגו. הגב' ויס־בלוק, שבעבר הייתה אוצרת אמנות אירופה במוזיאון ישראל ומנהלת המוזיאון היהודי באמסטרדם, אצרה בשנת 1999, במוזיאון היהודי באמסטרדם, תערוכה גדולה שהוקדשה ליצירתו של יוסף ישראלס. במחקרה עמדה ויס־בלוק על החשיבות הרבה שייחסו לישראלס מנהיגי התנועה הציונית. הם ראו בו מופת ליהודי היכול להצליח כאמן ואף לרכוש שם עולמי בתחום האמנות. מסתבר שהרצל, מנהיג התנועה הציונית, אף נפגש עם ישראלס בסטודיו שלו בהאג, עת ביקר בהולנד בשנת 1899 לרגל ענייני הבנק הציוני. על פגישה זו מספר הרצל ביומנו: קאן שבאתי אליו בקשר לבנר, לקח אותי אתמול לבקר את הצייר ישראלס, יהודי קטן, חזק, חכם וזקן. הור מצייר עכשיו את דוד מנגן בנבל לפני שאול. אני הסברתי לו את הציונות וסחפתי אותו, והוא מצא את רעיון כיפה (Theodor Herzls, Tagebücher II, Berlin, 1923, p.129).
הערך המיוחד שייחסה היהדות הציונית ליוסף ישראלס התעצם כאשר בשנותיו האחרונות התרבו הנושאים היהודיים ביצירתו, דוגמת הציור "בן לעם העתיק". הרמן שטרוק, שעבד במחיצת ישראלס, הכין מיצירה זו תחריט, והדפס של התחריט הזה, חתום גם בחתימת יוסף ישראלס, מצוי באוסף מוזיאון הכט.
ראובן הכט, שהיה מסור לרעיון הציוני, הביע לא אחת את הערצתו העצומה להרצל. אחת הפעמים הייתה קשורה לתערוכה מתחלפת באגף האמנות במוזיאון, כאשר הוסרו מהתצוגה התחריטים של הרמן שטרוק המתארים את הרצל, כדי לפנות מקום לתערוכה המתחלפת. בערב הפתיחה נכנס ד"ר הכט לאגף האמנות, התבונן בעבודות המוצגות, ואז פנה אלי ושאל: "היכן הרצל?" הסברתי שהתחריטים מאוחסנים לרגל התערוכה המתחלפת. ד"ר הכט נראה נסער ואמר: "זוהי טעות להוריד מהתצוגה הקבועה את העבודות המתארות את הרצל! בזכותו יש לנו את הארץ הזאת!". בהזדמנות אחרת הבאתי לו שי, תצלום ממוסגר ובו הוא נראה בחברת ילדים במוזיאון. הצעתי שיתלה את הצילום על קיר משרדו. הוא התבונן בהנאה רבה בצילום ואמר: "על קיר משרדי תלויה רק תמונתו של הרצל!".
ראובן הכט ראה לא רק באוסף הארכיאולוגי אלא גם באוסף האמנות אמצעי להתחבר אל הרצל ואל הרעיון הציוני. הוא אף כתב על כך במאמר "הערות על קאמיל יעקב פיסארו מאבות האימפרסיוניזם", שהודפס בעלון פנימי שיצא לאור ב"דגון", באביב 1960: ... שתי התנועות מהוות מפנה. הציונות - במשמעותה ההיבטורית העולמית, והאימפרסיוניזם - בתור תנועת אמנות חדישה ראשונה. שתיהן גם יחד מהוות סוף תקופה והתחלת פרק, ולמרות הכל שתיהן מושרשות במסורת ובעבר, ומוליכות לקראת העתיד. ...על פיסארו, מונה והאימפרסיוניזם חל מה שכתב תאודור הרצל 'תמיד תהיה משאת נפש במעשי האמנות, ואולי האמנות בכלל איננה אלה משאת נפש, אותה מעצבים. היא יוצרץ לה את הבלתי-ניתן לתפישה, וזה הדבר היחידי הראוי לגעגועים'.
אין ספק כי הערכתו של הרצל ליצירתו של יוסף ישראלס השפיעה על הציוני, אספן האמנות, ד"ר ראובן הכט. בנוסף, הכט, שהיה יליד בלגיה, היה ודאי קשור למסורת האמנות והציור שבאה לביטוי ביצירתו של ישראלס. ואכן חלק נכבד מאוסף האמנות של המוזיאון מתמקד בעבודותיהם של ציירים יהודים מאמצע המאה ה־19 וראשית המאה ה־20, ובין האחרונים בולט המספר הגדול יחסית של יצירותיו של יוסף ישראלס. על אופן רכישת אחת מהן, "ערב שבת" שמה, אפשר ללמוד מדברים שאמר ד"ר הכט במעמד חנוכת אגף האמנות במוזיאון הכט ב־11 בינואר 1989:
יום אחד כאשר טיילתי להנאתי מבוטיק אחד לשני בקיי דה לה סיין, בחיפוש אחר רישומים או ספרים מיד שנייה, שמתי לב לגיליון נייר מקומט עם פס-פרטו שכבר הצהיב. נמשכתי למצב הרוח שברישום ולכן קניתי אותו. זכורני שמחירו היה חמישה פרנקים, בערך חצי דולר בזמנו. במלון הפרדתי את הפס-פרטו ולעיני נתגלתה חתימתו הברורה והטיפוסית מאוד של יוסף ישראלס. באור טוב נתגלה מראה - ערב יום שישי במשפחה ספרדית, ישובה סביב למנורה.
ד"ר הכט לא זכה, ובכל זאת, התערוכה "יוסף ישראלס – משאת נפש" היא הגשמה של משאת נפשו, הקשורה ליצירת אמן זה ולכל מה שהיא סימלה בעיניו.
הציורים בתערוכה הושאלו מהמוזיאונים הבאים: מוזיאון ישראל, מוזיאון תל־אביב לאמנות, מוזיאון הרצליה לאמנות, מוזיאון חיפה, המשכן לאמנות ע"ש חיים אתר בעין חרוד ומאוסף מוזיאון הכט.
התערוכה "יוסף ישראלס – משאת נפש" מציגה לקהל הישראלי מבחר יצירות של האמן היהודי הולנדי יוסף ישראלס, המצויות באוספים של מוזיאונים ציבוריים בארץ. יוסף ישראלס, (1824 חורנינגן – 1911 האג), נמנה עם החשובים שבציירים ההולנדים בשלהי המאה ה־19; יצירתו משתרעת על פני יותר מחמישים שנה, מאמצע המאה ה־19 עד העשור הראשון של המאה ה־20. לתקופה זאת נודעת חשיבות מכרעת באמנות המודרנית - זאת הייתה תקופת מאבקם של אמני האוונגרד במסורת האקדמית. ישראלס הצטרף לעשייה האמנותית בשעה שהזרם הריאליסטי נלחם לקבל הכרה ואחיזה בצרפת. בשלהי תקופת יצירתו פעלו הזרמים ששינו את פני האמנות במאה ה־20: אימפרסיוניזם, פוסט־אימפרסיוניזם, פוביזם, ואילו הקוביזם בעת ההיא כבר היה מעבר לשיאו.
בראייה רטרוספקטיבית, אפשר לאפיין את יצירתו של ישראלס בשילוב בין שתי הגישות: מצד אחד דבקותו של האמן בממד הסיפורי, ב־subject matter, היא המרכיב החשוב ביצירתו, ומצד אחר, חשיבותו של ישראלס כאמן היא יכולתו למזג את הריאליזם הצרפתי עם ציור הז'אנר ההולנדי. "תמונותיו של ישראלס נובעות ממחשבת אמת יותר מאשר הן נובעות מעשיית אמת", כך התייחס ליברמן ליצירתו של ידידו ומורו. ציוריו זכו להצלחה לא רק בהולנד ובבלגיה, אלא גם בסלונים של פאריס, והוא הצליח לבסס שוק גם בגרמניה (פול קסיירר שימש סוכנו בברלין), סקוטלנד, ארצות־הברית ואף בביאנאלה הראשונה בוונציה.
הדפס    
ערב שבת
רישום בדיו הודי, 31.5X39.5 ס"מ
דייגת בנוף (1855 ואילך)
שמן על בד, 45X29 ס"מ
חדשות מאינדונזיה
שמן על בד, 58X47.5 ס"מ
דיוקן עצמי (1903)
שמן על בד, 40.5X50.5 ס"מ