יונתן גולד ואסי משולם – בין אתוס למיתוס

אוצר: ד"ר סורין הלר

פתיחה: מוצ"ש, 16 במאי 2015, בשעה 20:00

התערוכה מוקדשת לעבודותיהם של שני אמנים, יונתן גולד ואסי משולם, שניהם זוכי מלגת הלימודים ב"תחרות ליוצרים צעירים בתחומי האמנויות הפלסטיות", שמוזיאון הכט מקיים מדי שנה בשנה. יונתן גולד זכה במלגת הלימודים לשנת 1992, שהייתה השנה הראשונה שבה נערכה התחרות, ואסי משולם זכה במלגת לימודים בתחרות שנערכה בשנת 1999. מאז זכייתם במלגה הצליח כל אחד מהאמנים האלה למקם את עצמו במרכז העשייה האמנותית בישראל.

את ה"תחרות ליוצרים צעירים בתחומי האמנויות הפלסטיות" הגה ויזם ד"ר ראובן הכט, מייסד המוזיאון, במגמה לעודד יוצרים צעירים בראשית דרכם. הוא עמד על כך שהמשתתפים בתחרות יהיו מי שטרם זכו להכרה וטרם הציגו בתערוכה כלשהי. הוא קיווה שזכייה בתחרות תעודד את הזוכים להאמין בכישרונם ולהתמיד בדרכם כיוצרים בתחום האמנות. את התחרות החליט להנהיג במסגרת פעילויות המוזיאון שאותו ייסד, המשמש אכסניה לאוספיו בשני תחומים שהיו קרובים ללבו במיוחד: ארכאולוגיה של ארץ־ישראל ואמנות.

השאיפה העזה של ד"ר הכט לעודד אמנים צעירים בראשית דרכם הייתה כנראה פרי מאוויי נפש שלו עצמו שלא הוגשמו. ראובן הכט הצעיר חונן בכישרון לציור, ועל כך אפשר ללמוד מספרו האוטוביוגרפי, בפרק שבו הוא מתאר את ביקורו בפריס בראשית שנות השלושים של המאה הכ' בהיותו צעיר כבן 23:

קורט זליגמן נהג לסחוב אותי מביסטרו לביסטרו, מסטודיו לסטודיו, וכך ערך לי היכרות עם חוג האמנים. בקרבת שדרות רספאיי, לא הרחק מהמקום שבו מוצבת האנדרטה הגדולה של בלזק, פרי יצירתו של הפסל רודן, היה בית ספר לציירים. על ציירים מתחילים היה להספיק לצייר ציורי עירום בתוך עשר עד חמש-עשרה דקות, ואילו המתקדמים – בתוך חמש או אפילו שלוש דקות. ההנחה הייתה שהתלמידים המתקדמים יודעים לשמר את התמונה בזיכרונם ויכולים אפוא להעבירה אחר כך גם אל הנייר. למדתי כאן הרבה. המורה הסתובב בין שורות התלמידים ותיקן את ציוריהם, שכמובן היו שונים מאוד זה מזה כיוון שבית הספר היה פתוח לכול... אני הרגשתי בנוח בחוג זה של אמנים צעירים, והם התייחסו אלי כאילו אני אחד מהם. לעתים קרובות היו לנו ויכוחים, לפעמים עד כדי התלהטות הרוחות, על אמנות וציור; ולפעמים, בעיקר בערבים, נדדנו מסטודיו אחד למשנהו או ערכנו מסיבה באחד מהם. (הג'נטלמן האחרון – ראובן הכט, אוטוביוגרפיה, 2007, עמ' 116)

בעת ההיא הוא אף נפגש עם בתו של מודיליאני:

בתו של מודיליאני, שהייתה כבר אישה צעירה כאשר ביקרתי אצלה אחרי שנים כדי לשוחח עמה על יצירותיו של אביה ולהעלות זיכרונות, הראתה לי את מחברת הרישומים שלו, שהייתה מלאה באותיות עבריות ומגני דוד רבים. (שם, עמ' 115)

דומה שהעובדה שלא מימש את כישרונו בציור, אלא בחר להמשיך בתחום עסקי המשפחה – תובלה ימית ואחסון של גרעינים (כידוע, הקים את ממגורות דגון בנמל חיפה ואת הממגורה בנמל אשדוד) – הניעה אותו ליזום את התחרות בתקווה שהזכייה תדרבן את הזוכים להמשיך בדרך האמנות ולהתמיד בכיוון שכישרונם מתווה להם, מה שנמנע ממנו עצמו מחמת בחירת הוריו ובחירתו שלו.

ד"ר ראובן הכט, שנפטר באפריל 1993, זכה ללוות את המחזור הראשון של התחרות שנפתחה בשנת 1992. זכורה לי התלהבותו הרבה מעבודותיהם של הזוכים. כביטוי לכך הוא אף החליט לרכוש לאוסף המוזיאון עבודה של כל אחד משני הזוכים במלגות הלימודים. אחד מהם היה יונתן גולד, שבעת ההיא עבד ברפת של קיבוצו, קיבוץ אפק. יונתן נבחר לברך בשם הזוכים בטקס חלוקת המלגות והפרסים – עיקרי דבריו זכורים לי היטב, שכן הוא הדגיש בהם עד כמה חשובה לו הזכייה בתחרות, ולולא הזכייה היה חדל מעיסוקו באמנות.

מאז שזכו במלגה הגיעו שני האמנים, יונתן גולד ואסי משולם, להישגים חשובים, שהקנו להם מקום נכבד בקרב היוצרים בתחום האמנויות הפלסטיות בישראל. הם זכו להערכה שבאה לידי ביטוי בפרסים ובמלגות שהוענקו להם, וכן בתערוכות יחיד ובתערוכות קבוצתיות רבות שבהן הציגו את עבודותיהם. אנו גאים על שבאמצעות התחרות שיזם ד"ר הכט היינו מהראשונים שזיהו את כישרונם, ומאמינים שהזכייה בתחרות הייתה אחד המניעים המרכזיים שלהם להמשיך בדרכם כאמנים יוצרים. משום כך התערוכה "בין מיתוס לאתוס – יונתן גולד ואסי משולם", היא במידה רבה בבחינת סגירת מעגל ומאורע מרגש וחשוב לנו במוזיאון הכט ולשני האמנים.

עפרה גורי־רימון
מנהלת ואוצרת מוזיאון הכט

הדפס              
אסי משולם
מולך, 2013, טכניקה מעורבת, 270x107x107 ס"מ
אסי משולם
בעל הלו"ע, 2013, טכניקה מעורבת, 180x50x50ס"מ
אסי משולם
אנדרטה לפגרי ילדים, 2014, טכניקה מעורבת, 70x20x20 ס"מ
אסי משולם
אלף אלים, 2015, דאס, צבעי אקריליק ושמן, 15x4x4ס"מ
יונתן גולד
ללא כותרת, 2015, שעווה ופיגמנט על בד, 105X122 ס"מ
יונתן גולד
ללא כותרת, 2014, שעווה ופיגמנט על בד, 240X180 ס"מ
יונתן גולד
ללא כותרת, 2014, שעווה ופיגמנט על בד, 129X180 ס"מ
יונתן גולד
דלי (בעקבות שלום סבא), 2013, שעווה ופיגמנט על בד, 120X180 ס"מ