מטבעות ארץ ישראל מתקופת בית שני
הסקירה שלהלן מבוססת על ספרו של חוקר המטבעות פרופ' יעקב משורר "אמצעי תשלום קדומים משקלות ומטבעות" אוסף מוזיאון הכט, כרך א', שיצא לאור בשנת 1998.
הממצא הארכיאולוגי מלמד, שהמטבעות הראשונים במזרח הקדום הוטבעו בלידיה, אשר באסיה הקטנה בסוף המאה הז' לפנה"ס. בארץ-ישראל עדיין לא נודע אז המטבע ואבני משקל שימשו לשקילת הכסף והזהב עוד תקופה ארוכה. המטבעות המוקדמים ביותר שנתגלו בארץ הם מן המאה הו' לפנה"ס. המעבר משיטת 'בצעי הכסף' ואבני המשקל למטבעות התרחש בארץ רק במאה הה' לפנה"ס (בימי נחמיה). מתקופה זו נמצאו כמויות גדולות למדי של מטבעות, בעיקר מטבעות כסף אתונאיים (הוטבעו באתונה שביוון), אך עדיין אין מטבעות שניתן לייחסם בוודאות למיטבעות בערי ארץ-ישראל. דומה, כי רק בראשית המאה הד' לפנה"ס התחילו להטביע מטבעות גם בארץ, בעיקר במרכזי הסחר הגדולים שהתפתחו בערי החוף של ארץ-ישראל: עזה, אשקלון ואשדוד. במקביל החלו מיטבעות ערי פיניקיה (בייחוד אלה של צור וצידון) להציף את שוקי הכספים ברחבי האגן המזרחי של הים התיכון. המטבעות המקומיים מחקים בדגמיהם ובערכיהם בדרך כלל את המטבעות שהוטבעו באתונה. בהדרגה הם מקבלים צביון חדש ומופיעים עליהם דגמים הלקוחים מעולם הפולחן האלילי המקומי.
מטבע פחוות יהודה הפרסית (יהד), התקופה הפרסית, מאה ד' לפני הספירה

מטבעות היהודים – התקופה הפרסית (מאה ד לפנה"ס)

המטבע הבינלאומי החשוב ביותר של העולם העתיק במאות הה' והד' לפנה"ס היה המטבע האתונאי, שעליו נראה ראשה של האלה אתנה בצד אחד והינשוף, הוא סמלה המקודש, בצד שני. משום שכיחותו הרבה, הפך מטבע זה למעין 'אב-טיפוס' וקמו לו חיקויים רבים. לא רק ערי החוף הנוכריות חיקו מטבע זה, אלא גם המטבעות היהודיים הראשונים שהוטבעו בירושלים במהלך המאה הד' לפנה"ס. גם על גבי המטבעות היהודיים מופיעים ראשה של אתנה והינשוף, ולולא הכתובת העברית 'יהד', קשה היה לזהות שמדובר בטביעה יהודית מירושלים.

בין השנים 333-350 לפנה"ס הוטבעו בירושלים שפע של מטבעות כסף זעירים ועליהם כתובות עבריות המציינות את שמה של פחוות יהודה הפרסית "יהד" וכן את שמו של השליט – יחזקיה הפחה. טביעה מעניינת זו משקפת את מעמדה הרם של יהודה היהודית בתקופה זו.

מטבע פחוות יהודה הפרסית (יהד), התקופה הפרסית, מאה ד' לפני הספירה

למעלה

מטבעות החשמונאים – התקופה ההלניסטית (מאות ב-א לפנה"ס)

לאחר הפסקה ארוכה בטביעת מטבעות יהודיים שוב חוזרת מיטבעת ירושלים לפעול, הפעם תחת שלטון החשמונאים. מכאן ואילך יש רצף, הנמשך כמאה שנה, של טביעת מטבעות יהודיים בימי שלטונם של מלכי החשמונאים ושל מלכי בית הורדוס. לאחר הפסקה של כמה עשרות שנים בימי הרומאים, מתחדשת ההטבעה היהודית בימי בר-כוכבא.

מטבעות החשמונאים מצטיינים בכתובותיהם הארוכות והמעניינות, הכתובות בכתב העברי הקדום,ביוונית ובארמית. כל מטבעות החשמונאים נטבעו בירושלים. בין הדגמים השכיחים המופיעים על גבי מטבעות החשמונאים ניתן למצוא את דגם פרח השושן – שהופיע כבר על גבי מטבעות מהתקופה הפרסית, ודגם העוגן המסמל כפי הנראה את כיבוש ערי החוף בתקופת אלכסנדר ינאי.

אחרון המלכים לבית חשמונאי – מתתיהו אנטיגונוס – טבע מטבעות ברונזה גדולים ומרשימים, כנראה כדי להתחרות בהורדוס, שנתמנה על ידי הרומאים למלך יהודה בשנת 40 לפנה"ס. כעבור שלוש שנים, עם כיבוש ירושלים על ידי הורדוס, בא הקץ על שלטון החשמונאים.

למעלה

מטבעות בית הורדוס

מטבעות הורדוס מגוונים למדי ופירוש סמליהם הוא נושא למחקרים רבים. יש לחלק מטבעות אלו לשתי קבוצות, קדומה ומאוחרת. מטבעות הקבוצה הראשונה, הקדומה, הוטבעו בין השנים 37-40 לפנה"ס. מופיעים עליהם סמלים פגאניים (אליליים), שהועתקו ממטבעות רומאיים בני אותה תקופה, והתאריך "שנת שלוש". הורדוס הומלך כמושל שומרון בשנת 43 לפנה"ס, לכן "שנת שלוש" היא למעשה שנת 40 לפנה"ס. ציון התאריך נועד להדגיש את חוקיות מינויו של הורדוס למלך יהודה בשנה זו. המטבעות הוטבעו בעיר שומרון, שבה ישב מאז שנת 42 לפנה"ס.

על מטבעות הקבוצה השנייה אין תאריכים כלל והם עשויים בטכניקה ובסגנון שונים לחלוטין. מטבעות אלו נטבעו בירושלים, לאחר שנכבשה על ידי הורדוס מידי החשמונאים בשנת 37 לפנה"ס. מטבעות אלה נושאים סמלים יהודיים, או סמלים הקשורים למפעלי הבנייה של הורדוס. בין הסמלים בולט דגם גיאומטרי המורכב מכתר מלכות ובתוכו האות היוונית X. על פי המקורות התלמודיים סמל זה קשור למשיחת מלך וכוהן גדול. במטבעות הורדוס הם נועדו לציין את מינויו למלך שבידיו גם הסמכות למנות את הכוהן הגדול. בשנת 4 לפנה"ס חולקה ממלכתו בין שלושת בניו, אבל אף אחד מהם לא קיבל את רשות הרומאים לשאת בתואר מלך.

למעלה

מטבעות מלחמת היהודים ברומאים (70-66 לסה"נ)

המטבעות שהוטבעו בימי מלחמת היהודים ברומאים הם המפורסמים והידועים ביותר מבין המטבעות היהודיים העתיקים. במשך חמש שנות המלחמה הוטבעו בירושלים שפע של שקלי כסף וחצאי שקלים מרשימים למדי. בצד אחד הוטבע עליהם ענף עם שלושה רימונים ואילו על גב המטבע הוטבע גביע העומר וכתובות בעברית, בכתב דעץ שהוא הכתב העברי הקדום: "ירושלים הקדושה" או לחליפין "שקל ישראל". על מטבעות השנה השנייה והשלישית מופיעות סיסמאות מלחמה כגון: "חרות ציון", משמע שעדיין הייתה תקווה בקרב הלוחמים להגיע לשחרור לאומי בכוח החרב ובניצחון בקרב. בשנה הרביעית השתנו הסיסמאות – בסוף השנה כבר נכבשה כל הארץ ורק ירושלים נותרה, כשהיא נתונה במצור קשה. לנצורים נותרה רק תקווה לעזרה משמים. תקווה זו באה לידי ביטוי בכתובת: "לגאולת ציון" שעל גבי מטבעות שנה זו.

השקלים מתוארכים לפי שנות המלחמה, מא' ועד ה'. השקלים עשויים מכסף טהור, משום ששימשו לתשלומי הקודש בבית המקדש. זאת בניגוד למטבעות הכסף הבינלאומיים, שהכילו רק כ 80% כסף בלבד. בתקופה זו גם הוטבעו מטבעות ברונזה. פרוטות הוטבעו בשנה השנייה והשלישית ומטבעות ברונזה גדולים בשנה הרביעית. על מטבעות השנה השנייה והשלישית מופיעות סיסמאות מלחמה כגון "חרות ציון". מסיסמאות אלו ניתן להסיק כי בשלב זה של המרד עדיין הייתה תקווה לשחרור לאומי. בשנה הרביעית השתנו הסיסמאות על גבי המטבעות. בסוף השנה הרביעית נכבשה כמעט כל הארץ בידי הרומאים. ירושלים לבדה נשארה בידי המורדים, והייתה נתונה במצור קשה. עתה לא נותרה לנצורים אלא תקווה אחת – עזרה משמיים. ואכן על מטבעות השנה הרביעית מופיעה הסיסמא "לגאולת ציון". ההיסטוריון היהודי, יוסף בן מתתיהו, מספר בספרו "מלחמת היהודים", כי בתקופה זו נהגו יושבי ירושלים לצאת בלילות לרחובות העיר ולהסתכל בשמיים בתקווה לגלות אותות וסימנים לישועה קרובה.


בשנה החמישית למרד, עת הוחמר המצב, הוטבעו שקלי כסף בלבד, שכן עבודת הקודש במקדש לא פסקה עד יום החורבן. שקלים משנה ה' שנתגלו במצדה מעידים על כך שכמה ממגיני ירושלים הצליחו להימלט למצדה, והמשיכו בלחימה נגד הרומאים. מצדה שהייתה המעוז האחרון של מלחמת היהודים ברומאים נפלה שלוש שנים מאוחר יותר, בשנת 73 לסה"נ.

מטבע מלחמת היהודים ברומאים (70-66 לסה"נ)

למעלה

מטבע מלחמת היהודים ברומאים (70-66 לסה"נ)

מטבעות המרד ממטבעת גמלא

(פיסקה זו המתארת את מטבעות גמלא מבוססת על מחקרו של ד"ר דני שיאון)

במהלך המצור, או מיד לפניו, טבעה הנהגת העיר גמלא מטבע ברונזה שעל פניו מתואר גביע והוא נושא את הכתובת: "לגאלת ירושלים הק[דושה]". רק תשעה מטבעות מסוג זה, שנטבעו ללא כל ספק בגמלא, התגלו במהלך החפירות באתר. הם עשויים ברישול וניכר כי נטבעו בתנאי שדה ועל ידי צוות בלתי מיומן בטביעת מטבעות. יותר מאשר כאמצעי תשלום שימשו מטבעות המרד ככלי תעמולה שכוונה ליהודים: יש לחדול ממאבקים פנימיים ולחדול מלעסוק בהגנה על מקומות נידחים! יש לזכור שהמטרה העיקרית היא שחרור ירושלים! הכתובת "גאולת ירושלים הקדושה" מעידה שגם בתנאים הקשים של המלחמה זכרו אנשי גמלא את המטרה המקורית של המרד. המטבע שהוטבע בגמלא עוצב בהשראת אלה של ירושלים – הגביע והכתובת מעידים על כך.

למעלה

מטבעות "יהודה השבויה"

ירושלים נפלה לידי הרומאים בשנת 70 לסה"נ. הרומאים חגגו את ניצחונם על יהודה ואת כיבוש ירושלים ברוב פאר והדר. הם ערכו תהלוכת ניצחון ברומא, בה הוצגו השבויים היהודים וכלי בית המקדש כמתואר בקשת טיטוס שברומא. בשנת 71 לסה"נ החלו הרומאים לטבוע מטבעות מיוחדים, שנועדו להנציח את ניצחונם. מרביתם נטבעו במטבעה הראשית ברומא. המטבעות מתארים בצד אחד את דמותו של הקיסר המנצח אספסיאנוס, ובצד השני אישה אבלה יושבת תחת עץ תמר. אישה זו מסמלת את יהודה הכבושה; עץ התמר מיצג את ארץ ישראל. ליד האישה מתואר לעתים שבוי יהודי עם ידיים קשורות מאחורי גבו, או חייל רומאי או כן עם שלל מלחמה. הכתובת על המטבע בלטינית:
"יהודה השבויה" או: "יהודה המנוצחת".

מטבעות דומים הוטבעו גם בקיסריה, עבור תושבי ארץ-ישראל. הכתובות עליהם הם ביוונית, השפה השגורה בפי תושבי הארץ בתקופה הרומית. בניגוד למטבעות שנטבעו ברומא והציגו את פני הקיסר, המטבעות שנטבעו בקיסריה נושאים את שמו של טיטוס (בנו של אספסיאנוס הקיסר) שפקד על הצבא הרומי שצר על ירושלים והחריבה.

מטבע "יהודה השבויה", שנת 71 לספירה

למעלה

מטבע "יהודה השבויה", שנת 71 לספירה
מטבע מלחמת בר-כוכבא, 135-132 לספירה מטבע מלחמת בר-כוכבא, 135-132 לספירה

מטבעות מלחמת בר-כוכבא (135-132 לסה"נ)

במטבעות בר-כוכבא ניתן ביטוי עז לשאיפותיו הלאומיות של בר-כוכבא. מרבית המטבעות מזכירים את ירושלים; בית המקדש וכליו תופסים מקום מרכזי בקרב הדגמים והסמלים. בין הדגמים השכיחים כינור, נבל, חצוצרות וחזית בית המקדש. שנתיים לפני שפרץ המרד הקים הקיסר הרומאי אדריאנוס על חורבות ירושלים עיר נוכרית בשם "איליה קאפיטולינה" ואסר כניסת יהודים אליה. לדעת חוקרים מאורע זה היה העילה לפרוץ המרד שכן בר-כוכבא שאף לשחרר את ירושלים מיד הרומאים ולשקמה מחדש כבירת ישראל. בר-כוכבא ראה עצמו כמושיע לאומי ואולי אף כמשיח וככזה נשא את התואר "נשיא ישראל", תואר השמור לגואל ישראל על פי נבואת יחזקאל.

כל מטבעות בר-כוכבא כתובים בכתב דעץ שהוא הכתב העברי הקדום שהיה בשימוש בימי בית ראשון. מטבעות אלו נועדו לשרת מטרה פוליטית לא פחות מאשר צורך כלכלי. לא זו בלבד שהסמלים והכתובות מבטאים את רוח המלחמה ומגמותיה אלא שכל המטבעות הוטבעו על גבי מטבעות רומים קיימים! במטבעות אלה שנאספו מהמחזור הופיעו ראשיהם של קיסרי רומי וסמלים אליליים שונים. כל אלה נמחקו וטושטשו ובמקומם הוטבעו סמלי בר-כוכבא.

מטבעות בר-כוכבא מתגלים בעיקר במטמונים, דבר המעיד על גורל הלוחמים. רבים מהם נפלו בקרב ורבים אחרים נפלו בשבי ונמכרו לעבדות. אלה מהם שהטמינו את כספם במקומות מחבוא טרם יציאתם לקרב, לא שבו לאסוף את מטמונם. משום השימוש המועט במטבעות אלו מרביתם השתמרו במצב מעולה. לאחר דיכוי המרד אסרו השלטונות הרומים להשתמש בהם. המקורות היהודיים העניקו למטבעות את הכינויים "מעות שמרד" או "מעות כוזביות".מטבעות בר-כוכבא הם המטבעות היהודיים האחרונים שהוטבעו בעת העתיקה.

מטבע מלחמת בר-כוכבא, 135-132 לספירה

למעלה

הדפסגרסת הדפסה