פיניקים בחוף הצפוני של ארץ ישראל בתקופת המקרא
התערוכה מתמקדת בנושאים הבאים:
  • אדריכלות הנמלים
  • קשרי הסחר הבינלאומיים
  • האמנויות הפניקיות - זכוכית, שנהב וצבע הארגמן
  • הפולחן
  • כלי היום-יום
  • מנהגי הקבורה
  • כתב וכתובות

מצבת קבורה פניקית
אבן חול המתארת את 'סמל תנית'
נושאת כתובת: 'מצבת מלך בן עשתרתג'
מאה ז' לפנה"ס
בשם 'פניקים' קראו היוונים לסוחרים יושבי ערי הנמל שלאורך רצועת החוף שלרגלי הר הלבנון ודרומה ממנו. בלשון המקרא נקראים יושבי ערי החוף הצפוניות בשם 'צידונים'. דוד ושלמה הכירו בעליונותם של הפניקים בתחום השיט והמסחר הימי וקיימו קשרים מדיניים וקשרי מסחר עם חירם מלך צור. קשרים דיפלומטיים עמם הביאו לנשואי אחאב מלך ישראל עם איזבל בת אתבעל מלך צידונים.
במאות י"א-י' לפנה"ס, לפי המקדימים, או במאה הח' לפנה"ס, לפי המאחרים, החל תהליך ההתפשטות וההתיישבות של הפניקים, בדרך כלל בדרכי שלום באמצעות המסחר, בכיוון מערב, תחילה לקפריסין ואחר כך לאיי הים התיכון ולחופיו המרוחקים: צפון אפריקה, סיציליה, סרדיניה, מאלטה וספרד; בכיוון דרום, לישובים שלאורך חופי דרום הארץ.
התרבות החומרית הפניקית היא המשך לתרבות הכנענית של ארץ-ישראל וסוריה בתקופת הברונזה המאוחרת, אך יש לה סממנים האופייניים לה. בתערוכה מוצגת תרבות זו כפי שהיא משתקפת בכלי החרס, בחפצי המותרות, במנהגי הקבורה, בכתובות הפניקיות ובאדריכלות . במיוחד מובלטת תרומת הפניקים לראשית האדריכלות הימית ולטכנולוגיה של בניית נמלים . רוב הממצאים בתערוכה הושאלו מרשות העתיקות. הם התגלו בחפירות באתרים הפניקיים באכזיב, בים מול חוף שבי ציון, בתל עכו, בתל כיסון, בתל אבו-הואם ובנמל הפניקי בעתלית.
פרוטומה (פסל ראש-חזה) של אישה
עשויה חרס צבוע
מאה ו' לפני הספירה
כף תמרוקים, עשויה עצם
התקופה הישראלית (הברזל) המאוחרת
לוחית שנהב המתארת אישה בחלון
מאה ח' לפני הספירה
פסלון חרס בדמות אישה הרה
מאות ו'-ה' לפני הספירה