אוצרת התערוכה: עפרה רימון
מנהלת ואוצרת המוזיאון

פתח דבר (מתוך קטלוג התערוכה): עפרה רימון

פתח דבר (מתוך קטלוג התערוכה "פרצה טהרה בישראל") השם שנבחר לתערוכה: "פרצה טהרה בישראל" (בבלי, שבת יג, ע"ב) – כלי האבן בשלהי ימי הבית השני, קושר את תפוצתם הרחבה של כלי אבן הגיר עם גבור ההקפדה בהלכות טומאה וטהרה, שאפיינה את אורחות חייה של הקהילה היהודית בשלהי ימי הבית השני. הגורם לשגשוגה של תעשיית כלי אבן הגיר בשלהי ימי הבית השני, היא ההלכה היהודית הקובעת כי כלי אבן אינם מקבלים טומאה. התערוכה מציגה את כלי אבן הגיר על רקע דרישות ההלכה היהודית, ומחלקת אותם לארבעה תחומים "שערים":
שער הפולחן - בית המקדש היה הגורם העיקרי לחיובי הטהרה לא רק בתחום המקדש אלא גם בחיי היום-יום של הפרט. לשימוש בכלי אבן שאינם מקבלים טומאה, הייתה חשיבות רבה במיוחד בהקשר לעבודת הכוהנים במקדש. כלי הקיבול הגדולים, המכונים במקורות כלי קלל, מוצגים בתערוכה בהקשר להלכות פרה אדומה. חוק זה יסודו בהשקפה שטומאת המת היא "אבי אבות הטומאה", כלומר החמורה שבטומאות, ושאין להיטהר ממנה במים פשוטים. כלי הקלל שימשו לאחסון אפר הפרה והמים הטהורים, שנדרשו לצורך הכנת המים המקודשים, אשר שימשו בתהליך ההיטהרות מטומאת המת.
לאחר חורבן הבית חדל מעשה הפרה, נתמעטה הזהירות בהלכות טומאה וטהרה, ובתקופות מאוחרות יותר לא ניכר רישומן בחיי היום-יום.
שער החיים - בעוד שעל שמירת המקדש מפני גורמי טומאה הופקדו הכוהנים, הרי שעל הגברת יסודות הטהרה ודחיקת הטומאה בתחום שמחוץ למקדש הופקדו ישראל. יוצא אפוא, שההקפדה היתרה על קיום ההלכה היהודית חדרה גם לחיי היום-יום של הפרט. השימוש הנפוץ בכלי אבן, בביתה של המשפחה היהודית, הוא אחד הביטויים לכך. כלי האבן מצטרפים לעדויות נוספות בעניין זה, ביניהן ריבוי המקוואות בבתים, ומציאותם של פסיפסים, פרסקאות, גלוסקמות וכלים שבדגמי העיטור שלהם נעדרים מוטיבים השאובים מעולם החי, וזאת מתוך הקפדה על הדיבר השני: "לא תעשה לך פסל וכל תמונה" (שמות כ, 4).
שער המתים - בשלהי ימי הבית השני סיפקה תעשיית אבן הגיר לחברה היהודית המקפיד על קיום ההלכה, כלי אבן שאינם מקבלים טומאה, ובאותה עת סיפקה לאותו ציבור גלוסקמאות אבן, שנועדו לשמש כמכלים לעצמות המת, שטומאתו היא החמורה שבטומאות. רב המשותף לכלי האבן ולגלוסקמות בנוגע לפרק הזמן שהיו בשימוש, לחומר הגלם, לשיטות העיבוד והעיטור ולדגמי העיטור.
שער הייצור - בתעשיית כלי האבן יושמו שיטות עיבוד שהיו נהוגות בחומרים אחרים, כגון עץ. גם מקצת מדגמי הכלים הם חיקוי לכלי חרס, עץ, מתכת וזכוכית. אולם כלי האבן אינם מקבלים טומאה ומכאן עדיפותם על הכלים האחרים המקבלים טומאה.
כלי האבן שהתגלו בחפירות הארכיאולוגיות מעידים על הישגיה המרשימים של תעשייה זו בכל הקשור ליכולת הטכנית ולעיצוב הצורות. על הקשר שבין תעשיית כלי האבן בשלהי ימי הבית השני לבין ההלכה היהודית עמד ד"ר יצחק מגן, קמ"ט לארכיאולוגיה ביהודה ושומרון, במחקרים שבדקו את מהותם של כלי האבן, את תפקידם, תהליכי ייצורם את הטיפולוגיה שלהם.
הדפס